<h1>רבינו יהונתן מלוניל — ע"ז</h1>
<h2>דף כט.</h2>
[ע"ז י"ג ע"א] אין מעריכין ואין מחרימין, דסבר סתם חרמים לבדק הבית דדילמא אתי בהו לידי תקלה כלומ' כיון דהשתא ליכא בית דילמא [מיתהנה] מינייהו ומועל בהקדש, [ע"ב] נועל דלת בפניה כלו' ואין לה מזונות והיא מתה מאיליה דאי שחיט להו דילמא אתי בהו לידי תקלה (דאי) [ואי] עביד להו [גוסטרא] נראה כמטיל מום בקדשים, ואי פריק להו בשוה פרוטה שפיר דאמי אע"פ ששוין כמה כשמואל דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחול[ל] ואע"ג דאמר שמואל חללו אין דהיינו דאי עביד אבל לכתחלה לא הני מילי בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן הזה אפי' לכתחלה שרי, והכי אמרי' בבבא מציעא בפ' הזהב [נ"ז ע"א].
